החלטה בתיק רע"א 9832/04

           ביום 9.4.02 הוגשה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה לאישור פסק בוררות על-ידי המשיב. במקביל, הוגשה על ידי המבקש בקשה לביטול פסק הבוררות, וכן בקשה לדחייה או מחיקה של הבקשה על הסף.

           פסק הבוררות, נשוא בקשת רשות הערעור, ניתן ביום 9.3.95, על-ידי ה-DDC, אשר הינו מוסד הבוררות של בורסת היהלומים שבניו-יורק. פסק הבוררות ניתן בעקבות סכסוך כספי בין יהלומנים, הכפופים לתקנות הבורסה בניו-יורק, ואשר חתמו ביניהם על הסכם בוררות.

           בבקשתו לבטל את פסק-הבוררות בבית-המשפט המחוזי, טען המבקש, כי יש לעשות כן מטעמים פרוצדוראליים ומהותיים. עיקרם של טעמים אלו, לטענת המבקש, הוא הסכם המאוחר לפסק הבוררות, אשר בו נקבע, כי פסק הבוררות מבוטל, כי התיק בנושא סגור, וכי המשיב יקבל את כספו.

           מנגד, טען המשיב בפני בית-המשפט המחוזי, כי ההסכם המאוחר נשאר בגדר טיוטה ותו לא.

           בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ד' קרת-מאיר) דחה את בקשת המבקש לביטול פסק-הבוררות וקיבל  את בקשתו של המשיב לאשר את פסק-הבוררות. בקובעו זאת, ציין בית-המשפט, כי בית-המשפט בישראל מוסמך לדון באישור פסק בוררות חוץ וכי המבקש לא העלה כל טענה של ממש, לגופו של עניין, אשר מצדיקה את ביטול פסק הבוררות. כמו-כן, קבע בית-המשפט, כי אין דבר בטענתו של המבקש, כי הפסק התיישן.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, אשר בגדרה חוזר המבקש על טענותיו אותן העלה בפני בית-המשפט המחוזי. בנוסף, טוען המבקש כי טעה בית-המשפט המחוזי, כאשר לא דחה את בקשת המשיב לאישור פסק-הבוררות, לאחר שזה לא טרח להתייצב לדיון ההוכחות, בניגוד להוראות תקנה 157 (2) ו-(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. כמו-כן, טוען המבקש, כי המשיב הודה הודאת בעל דין בקיומו של ההסכם, המבטל את פסק-הבוררות, וכי בניגוד לעמדת בית-המשפט המחוזי, זהו הסכם של ממש ולא טיוטת הסכם. עוד מוסיף וטוען המבקש, כי על-פי התקנות לביצוע אמנת ניו-יורק (בוררות חוץ), התשל"ח 1978 נדרש היה המשיב לצרף לבקשה לאישור פסק בוררות חוץ, את הסכם הבוררות המקורי או העתק ממנו, אשר אושר על-פי דיני ישראל, וזאת הוא לא עשה.

           מנגד, המשיב תומך יתדותיו בפסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ומבקש לדחות את בקשת רשות הערעור. בנוסף, טוען המשיב, כי המבקש הציג את טענותיו השונות בבקשת רשות הערעור, כאילו היו אלו טענות אשר העלה בערעור, ולא בבקשת רשות הערעור. כמו-כן טוען המשיב, כי לא עורר המבקש כל נסיבות מיוחדות בעניינו, אשר מצדיקות את קיומו של דיון נוסף בעניינו.

           דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           בחינת עובדות הרקע של המקרה שבענייננו, החלטת הערכאה הקודמת ועיון בטענות בעלי הדין, מצביעים על כך שטענות המבקש מתבססות רק על עובדותיה הספציפיות של הפרשה האמורה. לפיכך, טענות אלו אינן מעוררות כל שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית כלשהיא, אשר חורגת מגדר גבולותיה של הפרשה נשוא הבקשה.  

           בבקשת רשות הערעור, חוזר המבקש על הטיעונים אשר העלה בפני בית-המשפט המחוזי. בית-המשפט המחוזי דן בטיעונים אלו, ולאחר שקילתם ובדיקתם הכריע את אשר הכריע.

           לאחר עיון בטיעונים השונים, בהחלטת בית-המשפט המחוזי בעניין, נחה דעתי, כי בצדק הגיע בית-המשפט המחוזי לכלל החלטתו, ואין לאפשר דיון נוסף. יתרה מזאת, דין הבקשה להידחות גם לעצם העניין. בנוגע לטענתו של המבקש, כי לבקשת המשיב לא צורף עותק של פסק הבוררות, הרי שיש לדחותה, שכן המשיב הגיש לבית-המשפט המחוזי מלפני זמן רב, בקשה לתיקון בקשתו לאישור פסק הבוררות, אשר אליה צירף את ההסכם וכן את פסקי-הדין של הבוררות שניתנו בעניין. כך עולה מפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי ולא מצאתי מקום להתערב בקביעה זו. בנוסף, במקרה דנן, למעשה, העניין נידון הן בפסק הבוררות שניתן על-ידי הבורר, הן בערכאת הערעור בניו-יורק, והן בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בנוגע לבקשות לאישור וביטול פסק הבוררות שהוגשו אליו.

           בנוסף, הלכה היא, כי רשות ערעור על פסק-דין שניתן בנוגע לבקשה לאישור או ביטול פסק בוררות, כמו במקרה דנן, לא תינתן כדבר של מה בכך, אלא רק במקרים יוצאי-דופן, כשהשאלה העומדת להכרעה הינה עקרונית וציבורית, ואינה רלבנטית רק לצדדים בעניין זה, נקבע ברע"א 3505/00, רם חברה לעבודות הנדסיות נ' אחים שורק בע"מ, תק-על 2000(2), 319 כי:

"כלל הוא בבחינת בקשות רשות ערעור המתייחסות לפסקי דין של הערכאות המוסמכות הנוגעים לביטול או אישור פסקי בוררים כי רשות כזו אינה ניתנת על דרך השגרה והיא שמורה למקרים מיוחדים[...] גישה זו ננקטת, דרך כלל, ביחס לענינים המגיעים לבית משפט זה בגלגול שלישי, ומקומה בשינויים המתחייבים, גם בבקשות רשות ערעור על פסקי דין של ערכאות קמא העוסקים בפסקי בוררים."

           כמו-כן, יצוין, כי המדיניות השיפוטית בענייני בוררות דוגלת בצמצום התערבותו של בית-המשפט בפסקי בוררות. לעניין זה ראו דברי חברתי, השופטת א' פרוקצ'ה ברע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים - כפר שיתופי, תק-על 2003(3), 1531.

           אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

           ניתנה היום, י"א בניסן תשס"ה (20.4.05).

ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: